הילד מתבלבל בין עבר הווה ועתיד: איך מתרגלים נטיית פועל בבית

למה זה בכלל מבלבל

בעברית, בניגוד לאנגלית, הפועל משתנה מאוד בין הזמנים ולפעמים גם משנה את הצליל שלו כליל. "אני הולך" בהווה, "אני הלכתי" בעבר, "אני אלך" בעתיד. שלוש מילים שנשמעות שונות מאוד, בזמן שבאנגלית "walk" נשאר די דומה בכל הזמנים. זה אומר שילד שמתבלבל בין הזמנים לא בהכרח מתבלבל בהיגיון, הוא מתבלבל כי השפה עצמה דורשת ממנו לזכור צורה שונה לכל זמן, ולפעמים גם לכל גוף בתוך הזמן.

כשילד כותב "אני הלך לגן כל בוקר" הוא בעצם מנסה לתאר משהו שקורה כל בוקר, כלומר הווה, אבל השתמש בצורת עבר בטעות כי היא נשמעת לו מוכרת מהקשרים אחרים. זו לא שגיאת חוסר הבנה של המשפט, זו שגיאה בבחירת הצורה הנכונה. וההבדל הזה חשוב, כי הפתרון שונה בהתאם.

הבדיקה הקצרה שעושים הערב

לפני שמתחילים לתרגל, שווה להבין איפה הילד עומד. שבו חמש דקות ותנו לו לענות בעל פה, לא בכתב:

1. "מה עשית אתמול בערב?" (בודק עבר)
2. "מה אתה עושה עכשיו?" (בודק הווה)
3. "מה תעשה מחר?" (בודק עתיד)

אם הוא עונה נכון בעל פה בשלושתם, הבעיה שלו היא בכתיבה בלבד, וזה משנה את התרגול. אם הוא מתבלבל גם בדיבור, אז צריך להתחיל מהבסיס עם משחקים פשוטים לפני שעוברים לכתיבה.

שיטת שלושת הכרטיסים

זו הדרך הפשוטה ביותר להפוך את הנושא למוחשי. קחו שלושה פתקים או כרטיסי משחק ריקים, וכתבו על אחד "אתמול", על השני "עכשיו", ועל השלישי "מחר". שימו אותם על השולחן בשורה, מהעבר משמאל לעתיד מימין (אם הילד קורא מימין לשמאל בעברית, אפשר גם הפוך, העיקר שיהיה קבוע).

עכשיו תגידו פועל בסיסי, למשל "לאכול", ובקשו מהילד לנטות אותו לפי כל אחד מהכרטיסים:

• אתמול: אכלתי
• עכשיו: אוכל
• מחר: אוכל (בעתיד: אוכל בבניין אחר, למשל "אני אוכל תפוח" מול "אני אוכל תפוח מחר", כאן שווה לבחור פעלים ברורים כמו ללכת)

כדי להימנע מבלבול עם פעלים שנשמעים דומים בין הווה לעתיד, התחילו עם פעלים חד משמעיים כמו ללכת, לרוץ, לקפוץ, לשחק:

• אתמול הלכתי, עכשיו הולך, מחר אלך
• אתמול רצתי, עכשיו רץ, מחר ארוץ
• אתמול קפצתי, עכשיו קופץ, מחר אקפוץ

עשו את זה עם חמישה עד שבעה פעלים בכל פעם, לא יותר, כדי שלא יתעייף. חמש דקות ביום שלישי וחמישי בשבוע מספיקות כדי לבנות הרגל.

מהמשחק למשפט מלא

כשהילד מרגיש בטוח עם הפועל הבודד, הזמן לעבור למשפט שלם. עשו את זה בעל פה קודם, לפני כתיבה:

"תגיד לי משפט על אתמול עם המילה שיחקתי." "תגיד לי משפט על עכשיו עם המילה משחק." "תגיד לי משפט על מחר עם המילה אשחק."

אם הוא מצליח בעל פה בעשרה משפטים כאלה בהצלחה על פני כמה ימים, זה הזמן לעבור לכתיבה. תנו לו לכתוב שלושה משפטים קצרים, אחד בכל זמן, על אירוע פשוט מהיום שלו, כמו ארוחת ערב או משחק כדורגל. אל תדרשו ממנו לכתוב פסקה שלמה, שלושה משפטים ברורים מספיקים בשלב הזה.

תיקון בזמן כתיבה, בלי לשבור את הזרימה

כשהילד כותב סיפור או חיבור ומתבלבל בזמן באמצע הדרך, אל תעצרו אותו לתקן על המקום. זה שובר את החוט המחשבתי ומגדיל את הלחץ סביב הכתיבה. במקום זה, סמנו בעיפרון קל את המקום, ותנו לו לסיים את הקטע. אחר כך, כשהוא מסיים, תגידו:

"תראה, כאן כתבת שהזמן הוא היום, בהתחלה, אבל כאן במשפט הזה השתמשת בזמן של אתמול. איזה זמן זה באמת?"

השאלה הזו מעבירה את האחריות אליו, במקום שאתם תגידו לו את התשובה. ברוב המקרים הוא יזהה את הטעות בעצמו תוך כמה שניות, וזה בונה לו ביטחון שהוא מסוגל לבדוק את עצמו.

משחק קטן לנסיעה במכונית או בתור

משחק שלא צריך שום ציוד: אחד אומר פועל בזמן אחד, והשני צריך להגיד אותו בזמן אחר. למשל, אתם אומרים "קראתי" (עבר), הילד צריך לומר "קורא" (הווה) ואז "אקרא" (עתיד). אחר כך מחליפים תפקידים והילד נותן לכם פועל. זה משחק שאפשר לשחק חמש דקות בדרך לבית ספר, בלי לחץ של "שיעורי בית", וזה בונה זיכרון שרירי לצורות השונות.

מה עושים אם הבלבול נמשך אחרי חודש של תרגול

אם עברו כמה שבועות של תרגול קבוע והילד עדיין מתבלבל בעל פה, ולא רק בכתיבה, שווה לשים לב אם הבלבול קורה גם בהקשרים אחרים, כמו סדר של שלבים בסיפור, או קושי לזכור מה קרה קודם ומה קרה אחרי. במקרה כזה שווה לשאול את המורה אם היא רואה קושי מקביל בכיתה, כי לפעמים זה לא רק עניין של דקדוק אלא של סדר כרונולוגי כללי, וזה כבר שיחה שראוי לקיים עם אנשי מקצוע בבית הספר.

ברוב המקרים, עם זאת, הבלבול נעלם בהדרגה עם חשיפה קצרה וחזרתית, בלי צורך במשהו מעבר לחמש עשרה דקות בשבוע של תרגול משפחתי קליל.