הילד מתבלבל בין צפון לדרום: איך מלמדים אוריינטציה במפה בבית

למה בכלל ילדים מתבלבלים בכיוונים

צפון דרום מזרח מערב הם מושגים מוזרים כשחושבים עליהם. הם לא קיימים בשום מקום שאפשר להצביע עליו בלי כלי עזר, ובניגוד לימין ושמאל, הם לא זזים איתנו כשאנחנו מסתובבים. ילד שסובב את הגוף שלו ברחוב מסתכל על עולם שבו הצפון נשאר במקום, וזה בדיוק המקום שרוב הילדים נתקעים בו.

יש כאן שני מושגים נפרדים שמתערבבים אצל ילדים להרבה זמן. האחד הוא כיוונים יחסיים, כמו ימין שמאל קדימה אחורה, שמשתנים בהתאם למי שעומד ולאן הוא מביט. השני הוא כיוונים מוחלטים, צפון דרום מזרח מערב, שקבועים בעולם ולא זזים אף פעם. ילד שלא הבין את ההבדל הזה ינסה להשתמש בצפון ודרום כאילו הם ימין ושמאל, ואז הוא נלחץ בטבעיות כי זה לא עובד.

ההתחלה הכי טובה: השמש, לא המפה

לפני שמראים לילד מפה, כדאי להראות לו את השמש. זו הדרך שבה אנשים מצאו כיוונים אלפי שנים לפני שהיה מצפן.

הערב, אחרי הארוחה, לכו איתו לחצר או למרפסת ותשאלו איפה השמש נמצאת בבוקר. אם הוא לא זוכר, תגידו לו שמחר בבוקר תבדקו יחד. בבוקר, כשהוא בדרך לגן ילדים או לבית ספר, תעצרו שלוש שניות ותצביעו: השמש עולה בערך משם, וזה נקרא מזרח.

בערב של אותו יום, כשהשמש שוקעת, תעשו את זה שוב: היא שוקעת בערך שם, וזה נקרא מערב. שני התרגילים האלה, בוקר וערב, לוקחים דקה כל אחד ונותנים לילד עוגן אמיתי בגוף שלו, לא רק מילה מהספר.

כשיש לו מזרח ומערב, קל להוסיף: אם אתה עומד עם הפנים למזרח, מה שמאלה שלך זה צפון ומה שימין שלך זה דרום. זה הרגע שמחבר בין הכיוונים היחסיים לכיוונים המוחלטים, וכדאי לתת לו לנסות בעצמו במקום להגיד לו ישר.

תרגיל הבית שלכם

יש דרך פשוטה לתת לו נקודת התייחסות שהוא פוגש בה כל יום: הבית שלכם.

1. תעמדו איתו בכניסה לבניין או לבית, ותבדקו לאן פונה הדלת בעזרת השמש בשעה שיש שמש, בוקר או צהריים.
2. תגידו לו: הדלת שלנו פונה בערך לכיוון X. תכתבו את זה על פתק קטן ותתלו על המקרר.
3. במשך שבוע, כל פעם שהוא נכנס או יוצא מהבית, תשאלו אותו: לאיזה כיוון הדלת פונה?

החזרה הקטנה הזו, שלוקחת חמש שניות בכל כניסה ויציאה, בונה זיכרון יציב הרבה יותר מהסבר חד פעמי של עשר דקות.

מהמצפן למפה

כשהוא מרגיש בטוח עם צפון ודרום ומזרח ומערב בגוף שלו, אפשר לעבור למפה. חשוב להבין נקודה אחת שמבלבלת ילדים רבים: במפה רגילה, צפון זה תמיד למעלה, דרום תמיד למטה, מזרח ימינה ומערב שמאלה. זו לא עובדה שמובנת מאליה לילד, זו קונבנציה שצריך פשוט להגיד לו.

תרגיל טוב לעשות בבית עם מפת ישראל פשוטה, אפילו מודפסת מהאינטרנט:

• תשאלו אותו, איזו עיר נמצאת מעל תל אביב במפה. הוא יגיד למשל חדרה. תגידו לו, אז חדרה נמצאת בצפון של תל אביב.
• תשאלו את השאלה ההפוכה: איזו עיר נמצאת מתחת לתל אביב. אשדוד או אשקלון. אז הן בדרום.
• תבקשו ממנו לסמן באצבע איפה מזרח ואיפה מערב במפה, ולבדוק אם הוא זוכר שהים נמצא במערב.

העוגן של הים במערב הוא כלי חזק לילדים ישראלים, כי כל ילד שראה את הים פעם יכול לזכור: הים במערב, אז אם אני מסתכל למפה ורואה כחול בצד שמאל, זה מערב.

המשחק שעובד בטיולים ובנסיעות ברכב

בנסיעה ברכב, בזמן שהילד משועמם במושב האחורי, יש משחק פשוט שאפשר לשחק בלי כלים.

תשאלו אותו: אנחנו נוסעים לכיוון הים או הרחק מהים? אם הוא יודע שהים במערב, הוא יכול להסיק אם הנסיעה היא מערבה או מזרחה. תוסיפו שאלה שנייה: השמש נמצאת מהצד שלך של המכונית או מהצד שלי? זה עוזר לו לחשב כיוון לפי מיקום השמש בזמן אמת, בלי מפה ובלי מצפן.

חמש דקות של המשחק הזה בכל נסיעה, פעמיים שלוש בשבוע, עושות יותר מכל שיעור פרונטלי.

מה לא לעשות

אל תדרשו מהילד לזכור את ארבעת הכיוונים בעל פה בלי חיבור לחוויה שלו. שיטת שינון כמו חרוזים או ראשי תיבות עוזרת קצת, אבל בלי עוגן פיזי אמיתי היא נשארת מילים בלי תוכן ונשכחת אחרי שבוע.

גם אל תעברו ישר למפה מורכבת עם הרבה פרטים. מפה של עולם שלמה עם כל היבשות תיהיה מציפה לילד שעדיין לא מרגיש בטוח עם צפון ודרום בסיסי. תתחילו קטן, מהבית והרחוב, ותתרחבו בהדרגה.

ולבסוף, אל תצפו שהילד יבין את זה מהפעם הראשונה. חוש כיוונים הוא כישור שנבנה עם חזרה גופנית אמיתית, לא עם הסבר מילולי אחד, גם אם ההסבר היה מבריק.

סיכום קטן לערב הזה

אם אתם רוצים להתחיל הערב, הדרך הפשוטה ביותר היא לצאת לרגע לחצר או למרפסת ולבדוק איפה השמש שוקעת. תגידו לילד את שם הכיוון, תראו לו את הבית שלכם ולאן הוא פונה, ותבטיחו לו שמחר בבוקר תבדקו את הכיוון ההפוך. זה כל ההתחלה הדרושה, והשאר בא בהדרגה עם חזרה קצרה ועקבית.